בית הדין: בין התובעת לנתבעת התקיימו יחסי עובד מעביד על אף התכלית השיקומית של העובדת בחברה

תעא (ב"ש) 2092-06 נגר לאה נ' הקרן למפעלי שיקום למוגבלים

התובעת הינה עובדת עם מוגבלויות אשר השתלבה אצל הנתבעת חברה שעיקר עיסוקה בייצור חומרי ניקוי ובאריזתם במסגרת שיקום תעסוקתי התובעת טוענת כי עבדה לשביעות רצון החברה וכי לא היה כל הבדל בינה לבין עובדיה האחרים של החברה, פרט לשעות העבודה התובעת טוענת כי על אף האמור לעיל, ואף שפנתה לנתבעת בדרישה לשלם לה שכר הוגן, שולם לה שכר חודשי בשיעור של 800 -1,100 ₪ בלבד ונוכו ממנו 15%.

בית הדין קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי: המניעים לשילובה של התובעת בחברה היו מעורבים - שיקומיים וכלכליים גם יחד. ואם לדייק - בתחילת דרכה של התובעת בחברה, היה טיב הקשר שיקומי, אולם בחלוף הזמן הפך לקשר של עבודה ותמורה, וכך גם ראו זאת הצדדים.

יש לקבוע כי בתקופה הראשונה, טיב הקשר שבין התובעת לבין החברה היה של משוקם ומפעל משקם, ולא חלו ביניהן יחסי עובד-מעביד. אולם, ככל שהתארכה התקופה שבה פעלה התובעת בחברה, הלכה והתעמעמה התכלית השיקומית שבשילובה בחברה, מחד, והלכה והתגברה התכלית הכלכלית שבכך, היקף שעות העבודה שלו נדרשה התובעת הותאם למגבלותיה, וכך גם המשימות שאותן נדרשה לבצע.

בחינת מכלול הדברים שהובאו בפנינו מעלה כי לא ניתן לראות בתובעת כמי שנתנה במסגרת 5 וחצי שעות עבודה ליום, תפוקת עבודה בשיעור של 100%. יש לקבוע כי העובדה שהתובעת היתה פטורה מביצוע עבודות מסוימות, מפחיתה מיכולת עבודתה. ולפי הקבוע בתקנה 4(6) לתקנות שכר מינימום מותאם, זכאית התובעת לתשלום בגין כל שעות עבודתה בשיעור של 80% משכר המינימום הקבוע בחוק.

ניתן ביום 16.11.11