בית הדין: תשלום בונוס אינו מובא בחשבון השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים

תעא (ת"א) 1715-09 גבריאל נצר נ' יישום מערכות סי אר אם בע"מ

הנתבעת(להלן:החברה) הינה חברה בע"מ אשר במועדים הרלבנטיים לתובענה עסקה במתן שירותים ופתרונות בתחום המחשוב והתוכנה. התובע עבד בחברה כעובד שכיר עד למועד פיטוריו. התובע טוען כי בינו לבין החברה סוכם על שכר של 120 ₪ לשעת עבודה באופן בו ישולמו לו:  70 ₪ באופן שוטף מדי חודש, בהתאם לשעות עבודתו ו- 50 ₪ נוספים ישולמו לו בכל סוף שנה קלנדרית (בעבור כל שעת עבודה שעבד בשנה הקודמת). לפיכך לטענתו, שכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים וזכויותיו הסוציאליות הינו בסך 120 ₪ לשעה ולא 70 ש"ח ועל כן תובע הפרשי שכר.

בית הדין דחה את התביעה וקבע כי: סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - החוק), קובע כי שיעור פיצויי הפיטורים הוא "שכר" חודש אחד לכל שנת עבודה .סעיף 1 לתקנות פיצויי פיטורים קובע כי רכיבי השכר שיובאו בחשבון הם שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית ותוספת מקצועית. מכאן, שרכיב שכר המהווה תוספת לשכר, קרי משתלם בהתמלא תנאי או מצב אינו מובא בחשבון השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים. תשלום המכונה "בונוס" אינו נכלל במשכורת הרגילה, אלא אם יוכח כי מדובר "בכינוי פקטיבי הבא להסוות שכר רגיל" הנטל להוכחת הטענה כי תשלום המכונה "תוספת" הינו חלק משכר היסוד הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד שפוטר, מוטל על כתפי התובע הטוען לה. בעניין זה תנאי תשלום הבונוס סוכמו עם התובע בכתב לפיו עולה כי התשלום המחושב לפי 50 ₪ לשעה עשוי היה להינתן לתובע, אך זאת רק בהתקיים התנאי המפורש שנקבע בכתב בין הצדדים והוא שהעובד יעבוד בפועל בחברה במועד מתן הבונוס.

ניתן ביום 26.10.11