ראוי להעניק זכות שימוע לעובד המועסק לתקופה קצובה, שעה שהמעביד מתכוון שלא להאריך את תקופת עבודתו

חיים גולדמן נ' מדינת ישראל-משרד החקלאות ופיתוח הכפר

עניינה של תביעה זו היא בדרישת התובע להכיר בו כעובד מדינה מן המניין,לאחר שהועסק על ידי המדינה בחוזה העסקה לתקופות קצובות ,ולאכוף יחסי עובד ומעביד בינו לבין המדינה, באופן רציף וללא הפסקות עד הגיעו לגיל פרישה לגמלאות.

בית הדין דחה התביעה וקבע כי: חוק התקשי"ר דן בהעסקת עובד בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה וקובע כי עבודה שאינה צמיתה היא עבודה שלפי אופייה וטיבה מוגבלת מבחינת הזמן; עבודה כזו היא במסגרת תקציבית מיוחדת, ובדרך כלל מבצעים אותה עובדים שאינם משובצים במשרות שבתקן המאושר.

לא הוכח כי בפני התובע ניתנה התחייבות מצד גורם כלשהו במדינה, כי העסקתו תהה רציפה וקבועה ו/או כי ניתנה לו התחייבות כלשהי שהמדינה תשוב ותחדש עמו את החוזה מעת לעת באופן אוטומטי. ועל כן אין החלטת המדינה נגועה בשיקולים של חוסר סבירות.

עם זאת, כאשר מדובר בהעסקה ל"תקופה קצובה" אשר העובד מפתח ציפיות להארכתה מחדש, ראוי להעניק לו את "הזכות להישמע" שעה שהמעביד מתכוון שלא להאריך את תקופת העבודה.

בנסיבות העניין ראוי היה שהמדינה תעניק לתובע את הזכות להישמע, טרם סיום תקופת עבודתו האחרונה ועל כן בית הדין השית על המדינה הוצאות ההליך בסך 7500 ש"ח.

{ניתן ביום 26.9.11}