בית הדין לעבודה: חובתו של פקיד ההשמה לברר את סיבת אי ההתאמה של דורש העבודה ולא לשלול ללא בירור זה את זכויותיו

על"ח 50558-06-11 סביון נ' משרד העבודה/שירות התעסוקה

עיניינו של ערעור זה הינו כנגד החלטת ועדת הערר אשר החליטה לדחות את עררו של המערער כנגד ההחלטה לרשום לו "סירוב", עקב אי הסכמתו לכאורה לעבוד בעבודה כנציג שירות בחברת תקשוב אליה הופנה .

המערער, דורש עבודה , טען כי אינו סירב לעבודה שהוצעה לו כי אם העיר בלבד בפני המעסיק המיועד, חברת תקשוב כי השכר המוצע לו נמוך. פקיד ההשמה מצידו החליט לרשום למערער סירוב משום שהציג מצג לפיו אינו מעוניין בעבודה ויש לו דרישות וציפיות לשכר גבוה.

בית הדין  האזורי לעבודה קיבל את טענת התובע ופסק כי: דווח על סירוב מביא לשלילת זכויותיו של דורש העבודה לדמי אבטלה או לקצבת הבטחת הכנסה. הלכה למעשה הפרקטיקה הנוהגת היא הבאת גרסת המעסיק כפי שנרשמה על גבי טופס ההפניה, כאשר לעיתים נערך גם בירור ע"י פקיד ההשמה בזמן אמת עם המעסיק - טרם רישום הסירוב.

מן הראוי שפקיד ההשמה ישמע מהמעסיק את סיבת אי ההתאמה ויערוך רישום מיידי הכולל: שם המעסיק אתו שוחח, תאריך השיחה, והסיבה לאי ההתאמה, ולחילופין את פרטי הרישום שערך המעסיק בהפניה, ממנו עולה לכאורה כי דורש העבודה סירב לבצעה.

בנסיבות שכאלה שומא היה על פקיד ההשמה לברר את עמדת המעסיק באשר לפרטיה המדויקים של השיחה עם דורש העבודה, שמא בכל זאת הערתו לגבי גובה השכר קיבלה משמעות לא נכונה. משלא עשה כן, ומשלא עמדה בפני ועדת הערר גרסה ברורה ומפורטת יותר של המעסיק - לא היה מקום לדחות את גרסת העובד לפיה אמר שהוא מעוניין לעבוד.

סיכומו של דבר, בית הדין קבע כי יש לבטל את הסירוב שנרשם למערער וחייב המשיב בהוצאות משפט בסך 700 ש"ח.

{ניתן ביום 15.9.11}