בית הדין: בהיעדר אישור מפורש ליטול חופשה, אסור היה לעובדת לקצר את יום עבודתה תוך שהיא מבצעת הפרה משמעתית חמורה של ההסכם

תורג'מן נ' עורכת דין אפרת ואש

בין התובעת לנתבעת התקיימו יחסי עבודה החל מיום 15.11.09 ואף נחתם בין השניים הסכם העסקה ביום 9.2.10. הארוע שהוביל לסיום יחסי העבודה החל בבקשה של התובעת ליום חופש ביום 25.3.10, סמוך לערב חג הפסח, לצורך ניקיונות לקראת החג. הנתבעת סרבה משיקוליה לאשר את יום החופשה ומשכך הגיעה התובעת באותו היום, אולם עזבה מוקדם מן הרגיל בניגוד להוראות הנתבעת. בו ביום שלחה הנתבעת לתובעת הודעת דואר אלקטרוני לפיה התנהגותה משמעה התפטרות מעבודתה.

בפסק הדין נדרש בית הדין האזורי לעבודה לשאלה האם עזיבתה של התובעת מוקדם מן המקובל באותו יום חרף התנגדותה המפורשת של הנתבעת  היא בגדר התפטרות או פיטורין, וכפועל יוצא מכך מהו המועד הקובע לעניין סיום יחסי העבודה, והתשלומים הנגזרים ממועד זה.

בית הדין האזורי התייחס לנסיבות המקרה הספציפי בהן , תקופת ההעסקה הקצרה בת כחמישה חודשים, משך ההיעדרות ללא אישור של כשש שעות, והנסיבות האישיות של התובעת כאישה חרדית אשר מצוות ביעור החמץ היא עבורה בגדר ייהרג ובל יעבור, ומכאן הסיק כי לא היה בכוונת התובעת להתפטר מעבודתה, אולם במעשיה הביאה לפיטוריה.

עם זאת, קבע בית הדין בעניין זה כי בהיעדר אישור מפורש ליטול חופשה, חלקית או מלאה ביום 25.3.10, אסור היה לתובעת לקצר את יום העבודה, ובעשותה כן הפרה את הסכם ההעסקה בינה לבין הנתבעת תוך שהיא מבצעת הפרה משמעתית חמורה של ההסכם.

סיכומו של דבר בית הדין לא מצא כי פיטוריה של התובעת נעשו שלא כדין, או מחמת הפליה, ועל כן קבע, כי היא איננה זכאית לפיצוי בגין כך.

{ניתן ביום 14.9.11}