בית הדין האזורי לעבודה: אי ידיעת המעסיק על היריון העובדת אינה פוטרת אותו מהגשת בקשה לקבלת היתר לפיטורים

תע"א 2998-09 שלומזדה (לגמי) מורן נ' תחנת דלק ביצרון בע"מ

המדובר בתביעת עובדת שהועסקה כקופאית בתחנת הדלק לתשלום זכויות שונות בטענה כי פוטרה לאחר שבעה וחצי חודשים ללא היתר בניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954, על רקע הפלייתה בעקבות הריונה ותובעת פיצוי על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988.

בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי: על סמך מכתב הפיטורים שצורף אין מחלוקת כי העובדת פוטרה מעבודתה, ואולם יש לבחון מהי הסיבה האמיתית שהובילה לפיטורי העובדת. בהתייחס לעובדות המקרה, קבע בית הדין כי גם אם מנהלי תחנת הדלק כלל לא ידעו על הריונה של העובדת במועד פיטוריה, הרי כי אין בכך כדי לפטור אותם, כמעסיקים, מחובתם לקבל היתר לפיטורי העובדת. בית הדין הוסיף וקבע כי החובה לפנות בבקשה לקבלת היתר על ידי המעביד המבקש לפטר עובדת בעת הריונה הינה חובה אבסולוטית ומשכך, פיטורי העובדת בהיותה בהיריון וללא היתר הינם בגדר הפרת חוק עבודת נשים. זאת ועוד, באשר לשאלה האם העובדת פוטרה תוך הפרת חוק השוויון מחמת הריונה, קבע בית הדין כי אמנם העובדת הוכיחה כי לא הייתה סיבה לפיטוריה כך שנטל ההוכחה הועבר למעסיק, ואולם המעסיקה הוכיחה כי הסיבה לפיטורי העובדת לא הייתה מחמת הריונה, וזאת, בין היתר, לאור העובדה כי אף אחד מאנשי תחנת הדלק, למעט עובדת אחת, לא ידע על הריונה של העובדת, כי מכתב הפיטורים ניתן לעובדת על פי דרישתה ומתוך רצון לזכות בעורמה בדמי אבטלה, וכי העובדת בעצמה נמנעה מלנקוט בצעד כלשהו על מנת להלין על פיטוריה. בסיכומו של דבר, קבע בית הדין כי המעסיקה הצליחה לסתור את גרסת העובדת, ומשכך תהא העובדת זכאית לסעד שתבעה אך בשל הפרת חוק עבודת נשים.

בית הדין פסק כי המעסיקה תשלם לעובדת סך של 39,614 ₪  וכן הוצאות משפט בסך של

3,000 ₪ .

{ניתן ביום 28.8.11}