בית הדין האזורי לעבודה: הנטל להוכחת התפטרות בדין מפוטר מוטל על כתפי העובד

תע"א 1208-10 אוברמייסטר ברכה נ' חב' מקסימום גלובל בע"מ ואח'

המדובר בתביעה שהגישה עובדת לקבלת פיצויי פיטורין לאור התפטרות בדין פיטורים, שנגרמה לטענתה בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. התובעת התפטרה מעבודתה בסוף שנת 2009, לאחר שהחברה שבה הועסקה נקלעה לקשיים כלכליים וכתוצאה מכך חלו בה שינויים היררכיים, שינויים בהיקף העבודה ואלו השליכו על התובעת בתחום המקצועי, חברתי ואישי. מנגד טוענת החברה כי התובעת התפטרה בשל תחושה סובייקטיבית ואין די בתחושה סובייקטיבית כדי לבסס תשתית ראייתית שתתמוך בטענת התובעת כי הורעו תנאי עבודתה וכי יש לראות בה כמי שפוטרה ולהעניק לה פיצויי פיטורים בשל כך.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה וקבע כי: סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים הוא המכתיב את הכלל לפיו רק מי שפוטר ממקום עבודתו זכאי לפיצויי פיטורים. התנאים הקבועים בסעיף 11 הינם חריגים לכלל (כגון הרעת תנאים), ועל כן יש לפרשם בצמצום.

ראשית, קבע בית הדין כי הנטל להוכחת התפטרות בדין מפוטר מוטל על כתפי התובעת הטוענת לקיומו של חריג זה, ולא ניתן להסתפק בטענותיה בעלמא. שנית, קבע בית הדין, תוך שהוא חוזר על פסיקותיו מן העבר, כי נסיבות המצדיקות התפטרות בדין פיטורים, יבחנו באופן אובייקטיבי, ואין די בתחושותיו, חששותיו ודעותיו הסובייקטיבית של התובעת לעניין זה, נסיבות אלו יהיו נתונות לקביעת בית המשפט.

על כן, קבע בית הדין כי לחברה נתונה הפררוגטיבה לנהל את מקום העבודה כראות עיניה, ובמקרה זה בשל היות הנסיבות שתוארו על ידי העובדת סובייקטיביות ו/או מאחר ולא הוכחו דיין - אין להתערב בפררוגטיבה הניהולית של המעסיק.

בסיכומו של דבר, קבע בית הדין כי התביעה נדחית - התובעת לא התפטרה בדין מפוטרת, והיא אינה זכאית לפיצויי פיטורים וכי על התובעת לשלם לחברה הוצאות שכ"ט בסך של 4,000 ₪.

{ניתן ביום 16.8.2011}