בית הדין האזורי לעבודה: לאור הזיקות, אופן העבודה והקשרים שבין הצדדים אין כל ספק כי לא התקיימו יחסים של מעסיק וקבלן עצמאי

תע"א 4230-08 דניאל יוסף נ' יהודה טייב ואח'

המדובר בתביעת עובד אשר שימש כמורה לנהיגה כנגד בית הספר לנהיגה בו עבד במשך למעלה מעשר שנים, וכנגד בעל בית הספר לנהיגה. התובע טען כי הגם ששכרו שולם כנגד חשבונית מס, הוא הועסק כעובד שכיר לכל דבר ועניין. משכך, ובשל נסיבות הפסקת עבודתו טען התובע כי הינו זכאי לפיצויי פטורים וכן ככל שיקבע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעים הינו זכאי לזכויות נוספות.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה כנגד בעל בית הספר, וקיבל את התביעה כנגד בית הספר לנהיגה תוך קביעה כי: בשאלה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבית הספר, פסק בית הדין כי על פי מבחני הפסיקה אין כל ספק כי לא מדובר במקרה גבולי אלא כי בפועל התקיימו יחסי עובד ומעביד באופן חד וברור.

בית הדין יישם את מבחני הפסיקה על נסיבות המקרה וקבע כי בהתאם למבחן ההשתלבות החיובי עולה כי התובע היה חלק אורגני ובלתי נפרד מבית הספר. התובע נדרש ללבוש חולצה שנשאה את שמו של בית הספר, מזכירות בית הספר הייתה זו אשר סידרה את סידור העבודה לתובע, ובית הספר היה זה אשר קיבל את התמורה לשיעורים מהתלמידים.

בהתאם למבחן ההשתלבות השלילי, קבע בית הדין כי לתובע לא היה כל עסק אחר חוץ מאשר עבודתו במסגרת בית הספר, וכן התובע אף התחייב כלפי בית הספר שלא לעבוד בכל עבודה אחרת ולא ללמד בכל מסגרת בית ספר אחר.

זאת ועוד, ובהתאם למבחן הפיקוח קבע בית הדין כי התובע היה נתון לפיקוחו של בית הספר וביצע את כל הוראות והנחיות בית הספר.

כמו כן, ובהתאם למבחן "כלי העבודה", כלי העבודה של התובע היה רכבו אשר היה בבעלות בית הספר אשר מימן את כל ההוצאות והאחזקה של הרכב.

בית הדין הוסיף וקבע כי גם לאור אומד דעתם של הצדדים בחתימה על מסמכים שונים והתנהלותם במהלך השנים, עולה כי אין מדובר בהסכם קבלן עצמאי אלא בהסכם עבודה אישי וכל התנאים אשר פורטו בו מצביעים על התקשרות עבודה שבין עובד ומעביד.

משכך, קבע בית הדין כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעת, ובבחינת נסיבות סיום העסקתו של העובד, קבע בית הדין כי התנהלות הנתבעת כלפי התובע הייתה להביאו לכדי התפטרות והפסקת התקשרותו עם הנתבעת. לפיכך, קבע בית הדין כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פטורים ודמי הודעה מוקדמת, בנוסף לפדיון ימי חופשה שנתית שלא ניצל, ולדמי הבראה מלאים לשנתיים האחרונות.

בסיכומו של דבר, קבע בית הדין כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי פטורים בסך של  164,406 ₪, דמי הודעה מוקדמת בסך של 5,482 ₪, פדיון חופשה בסך של 15,687 ₪, דמי הבראה בסך של 6,800 ₪, וכן את הוצאות ניהול ההליך בסך של 12,000 ₪.

{ניתן ביום 7.8.2011}