בית הדין האזורי לעבודה: עובד לשעבר אינו זכאי לפיצויי פיטורין בשל הרעת תנאים צפויה כאשר לא ניתנה למעסיק הזדמנות לחזור בו

תע"א 2416-09 קקיאשוילי שבתאי נ' הוליס מטל אינדסטרי בע"מ

המדובר בתביעה כנגד מפעל אשר בו הועסק התובע החל משנת 2002, במתכונת של 6 ימי עבודה, לפי תעריף שכר יומי, כאשר עבוד היום השישי קיבל שעות נוספות.

בשנת 2008 נקלע המפעל לקשיים כלכליים ושבוע עבודתו של התובע קוצר ל-5 ימי עבודה, אך בעקבות שיחה עם מנהלו הישיר הוסדר עניין שכרו באופן פרטני והוא המשיך לעבוד במפעל.

בתחילת שנת 2009 התגבשה במפעל תוכנית לקיצור שבוע העבודה ל-4 ימים, אך מידע ודאי בעניין זה לא הועבר לידי התובע והוא הגיש הודעת התפטרות בטרם נמסרה הודעה רשמית בעניין, על אף שהודעה כנ"ל נמסרה בתקופת ההודעה המוקדמת שלו.

במאמר מוסגר יצוין, כי עובדים אחרים שסירבו להמשיך ולעבוד במתכונת של 4 ימי עבודה, הפסיקו עבודתם במפעל וקיבלו לידיהם פיצויי פיטורין.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה וקבע כי: סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג-1963 קובע כי עובד אשר התפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, הינו כעובד אשר פוטר לעניין פיצויי הפיטורים.

יחד עם זאת, קבעה הפסיקה לאורך השנים כלל לפיו אם מדובר בהרעת תנאי עבודה הניתנת לשינוי, יש ליתן למעביד התראה כי בכוונת העובד להתפטר בשל הרעת התנאים וליתן למעביד הזדמנות לחזור בו מן ההרעה.

בנסיבות המקרה דנן, קבע בית הדין כי קיצור שבוע עבודה מ-5 ימי עבודה ל-4, הינו הרעה מוחשית בתנאי העבודה. יחד עם זאת, העובד אשר נתן הודעת התפטרות למפעל, לא כלל בה כל התייחסות להרעה הצפויה בתנאי עבודתו, ובהתאם לא ניתנה למפעל הזדמנות לחזור בו מהרעת התנאים ולמנוע את ההתפטרות.

זאת בניגוד לפניית העובד כנגד הרעת התנאים הקודמת, משנת 2008 (קיצור שבוע עבודה מ-6 ימי עבודה ל-5) אשר בה טיפל המפעל לשביעות רצון העובד.

בסיכומו של דבר, דחה בית הדין את התביעה משמצא כי דין התפטרות התובע אינו כהתפטרות לפי חוק פיצויי פיטורין. בית המשפט לא חייב את הצדדים בהוצאות משפט וקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

[ניתן ביום 8.8.2011]