בית הדין דחה תביעתו של עובד לפדיון חופשה לפי ההסכם הקיבוצי; נקבע כי ההסכם הקיבוצי החדש הוא ההסכם הקובע באופן מוחלט

דמר 7655/09 משה קובי נ' מדינת ישראל-משרד האוצר

התובע עבד במשרד האוצר מיום 12.5.60 עד פרישתו ביום 31.10.05. בעקבות המעבר לשבוע עבודה מקוצר בן חמישה ימים ביום 1.4.89, בעת השינוי במכסת החופשה השנתית מ- 26 יום ל- 22 יום, קוצצה בשישית מכסת ימי החופשה של התובע עד למועד האמור. בתביעתו עתר התובע לתשלום יתרת פדיון חופשה בגין שישית חופשה צבורה.

בית הדין דחה את התביעה וקבע: נקודת המוצא היא כי אין מעביד רשאי לכפות שינוי דרסטי בתנאי עבודתו של העובד דרך המלך לשינוי חוזה עבודה או חלק מתניותיו במהלך תקפו היא דרך הסכמת הצדדים.

אולם במקרה זה, משבוטלה הוראת המעבר בהסכם, המזכה בהשבת שישית לצורך פדיון חופשה, והוחל "ההסכם החדש" על היחסים בין הצדדים, משמעות הדבר כי אין עוד לחשב את פדיון החופשה לפי הכללים שלפני המעבר לשבוע עבודה מקוצר. התוצאה היא שהתובע, כעובדים אחרים עליהם חלים ההסכמים הקיבוציים האמורים, אינו זכאי להשבת השישית שנוכתה ממכסת חופשתו הצבורה.

"ההסכם החדש", המאוחר יותר, הוא בלבד ההסכם הקובע בנסיבות הענין, באופן מוחלט ובלתי מותנה. הוראותיו בדבר תנאי עבודה אומצו כחוזה עבודה בין הצדדים, בהתאם לחוק הסכמים קיבוציים.

לאור האמור לעיל, התביעה נדחתה ועל התובע הוטלו הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

{ניתן ביום 4.7.11}