האם בנו של מעסיק אשר החליף אביו בעבודתו בשבת לכמה רגעים צריך גם הוא היתר העסקה בשבת ?

ת"פ 19082-10-09 מדינת ישראל נ' נתיב

המדובר בכתב אישום שהוגש כנגד בעלים ומנהל עסק של קיוסק בעבירה על הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 בשל העבדת עובד יהודי בזמן המנוחה השבועית בלא היתר לעשות כן. במהלך ביקורת של מפקחי משרד התמ"ת נמצא כי ביום שישי בערב הפעיל הנאשם אשנב למכירת אוכל או משקה באמצעות בנו וללא היתר להעסקה במנוחה השבועית. הנאשם הודה כי בנו היה בעסק ועסק שם במכירת טובין, אולם לטענתו הבן רק החליף אותו לכמה דקות ולא שולמה לו משכורת בגין כך.

בית הדין האזורי לעבודה הרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו ופסק כי:  בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, אין לעבוד או להעביד בזמן המנוחה השבועית אלא אם העבודה הותרה לפי סעיף 12 לחוק. משהוכח כי בנו של הנאשם הועבד במנוחה שבועית, ומשהודה הנאשם כי בנו החליפו בעסק וקיים בו פעילות מסחרית במועד הביקורת של משרד התמ"ת, הרי כי די בכך כדי לקבוע כי הבן נחשב מועסק, וזאת, בין אם קיבל על כך שכר, ובין אם לא. בית הדין מוסיף וקובע כי האיסור לקיים פעילות מסחרית בעסק בשבת חל הן על הנאשם והן על הבן, ומשכך אין כל משמעות לטענת האב כי הבן החליפו רק לכמה דקות, כאשר בפועל, התקיימו היסודות העובדתיים של העבירה- העבדת עובד יהודי במנוחה שבועית. בית הדין מוסיף וקובע כי טענת הנאשם כי העסק הינו בגדר "בית אוכל" ולכן יש תחולה להיתר כללי להפעלה בשבת על פי חוק, איננה נכונה, שכן אמנם מדובר בעסק לממכר מוצרי מזון ושתייה בו מכינים בהיקף מצומצם גם כריכים וקפה, אולם אין הדבר עונה להגדרת "בית אוכל" - בו מכינים מזון לשם הגשה במקום ההכנה, או במקום אחר ולשם צריכה במקום העסק.

לסיכום, בית הדין קבע כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו וכי הוא מורשע בדין. טרם נקבע גזר גינו של הנאשם.

{ניתן ביום 15.6.11}