סירובו של העובד להתייצב לעבודתו ללא הצדקה מבטא כוונה מפורשת להתפטרות

תעא 7231/04 הרב מיכאל דושינסקי נ' מדינת ישראל

התובע הועסק בנתבעת (המדינה) החל במשך כ-23 שנים בתפקיד מפקח דת וכשרות ארצית במשרד העבודה והרווחה. המחלוקות בתביעה זו סבבו סביב השאלות מה היו נסיבות סיום עבודתו של התובע לאחר תום תקופת השעייתו מעבודתו בנתבעת בהתאם לסעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), ומה הם הסעדים להם זכאי התובע ככל שתתקבל טענתו ביחס לנסיבות סיום עבודתו. את עיקר טענותיו של התובע ביחס לסעדים הנתבעים השתית התובע על הטענה לפיה - הוא פוטר מהנתבעת שלא כדין ובניגוד להוראות התקשי"ר.

בית הדין דחה את התביעה וקבע: הצגת עמדה חד משמעית ומפורשת לפיה - אין בכוונת התובע לשוב לעבודתו, תוך הסתמכות על טעמים רפואיים שאין בהם דבר ותוך הימנעות עקבית מתמשכת ובלתי מוצדקת לעמוד בפני ועדה רפואית - די בה ללמד על כוונה מפורשת של התובע להביא להפסקת יחסי העבודה.

סירובו של התובע לחזור לעבודה ללא הצדקה עולה כי התובע ביטא כוונה מפורשת שלא השתמעה לשתי פנים להפסיק ולספק לנתבעת את שרותיו כעובד.

לפיכך, התביעה נדחתה ועל התובע הוטלו הוצאות משפט בסך 30,000 ₪.

{ניתן ביום 20.6.11}