האם מועמדת לעבודה חייבת לגלות כי היא בהריון במהלך המשא ומתן לקבלה לעבודה?

ע"ע 127/10; בשא 135/10 נאמן יעוץ והכוונה לגיל הזהב בע"מ נ' אדוה צפון-בנימין

לבית הדין הארצי הוגש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בו נדונה תביעתה של עובדת כנגד החברה, וכנגד מנהל החברה בגין פיטוריה של העובדת אשר בוצעו, לטענתה בשל הריונה. בית הדין האזורי לעבודה פסק לטובת העובדת וקבע כי ככלל, לאור הפסיקה ותכליתו של חוק השוויון, אין לחייב עובדת לגלות כי היא בהריון ובמיוחד אם היא נמצאת בשלבים הראשונים שלו, ועובדה זו אינה רלוונטית ואינה אמורה להיות שיקול בקבלתה או אי קבלתה לעבודה. באשר לסיבה לפיטוריה של העובדת, נקבע כי הסיבה לפיטורים או לפחות שיקול דומיננטי ביותר בפיטורים הייתה עובדת היותה בהריון, ומשכך, פסק לטובת העובדת הפסד שכר עבור התקופה מיום הפיטורים ועד מועד הלידה, דמי לידה, הפסדי שכר עבור התקופה מתום חופשת הלידה, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי: בהתאם להלכת ארביב בה קבע בית הדין לעבודה כי נדרש איזון בין חובת הגילוי המוגברת של מועמד לעבודה המבוססת על חובת תום הלב לבין הגנה על פרטיותו, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי בנסיבות העניין לא הייתה מוטלת על העובדת חובה לגלות את עובדת הריונה במשא ומתן לקראת קבלתה לעבודה בחברה, ולא נפל בהתנהלותה כל פגם או חוסר תום לב. כמו כן, וגם לפי בחינת מהותה של המשרה המוצעת, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי לא מתקיימים החריגים לגילוי דבר ההיריון במקרים המחויבים בהתאם לאופי המשרה.

יחד עם זאת, קבע בית הדין כי לאור העובדה כי הלכת ארביב היא נורמה חדשה יחסית, כי החברה הינה חברה קטנה מאוד, וכן כי העובדת עבדה בחברה כחודש וחצי בלבד עד לפיטוריה, יש הצדקה בנסיבות העניין להפחית את סכום הפיצוי ברכיב של עוגמת הנפש ולהעמיד אותו על סך של 20,000 במקום 50,000 ₪.

יתר החיובים שהוטלו על החברה בפסק הדין של בית הדין האזורי נותרו בעינם. הואיל והערעור התקבל בחלקו בלבד, לא נקבעו הוצאות בערעור.

{ניתן ביום 2.6.2011}