האם די בקביעת סעיף אי תחרות בהסכם העסקה כדי להבטיח למעסיק פיצוי מוסכם במקרה של מעבר עובד לחברה מתחרה?

תע"א 7118-09 צינור וברז שיווק (1998) בע"מ ואח' נ' מלכי ואח'

המדובר בתביעת חברה בע"מ העוסקת בייצור ושיווק אביזרי אינסטלציה לחנויות, כנגד עובד אשר עבד בחברה כסוכן מכירות במשך כ-3 שנים עד אשר התפטר מעבודתו והחל לעבוד בחברה מתחרה מספר ימים לאחר מכן. במסגרת הסכם העסקתו עם החברה, התחייב העובד להגבלת עיסוקו למשך שנתיים, נאסר עליו לעשות שימוש בסודות מסחריים של החברה, וכן נקבע כי יהא עליו לפצות את החברה בפיצוי מוסכם בסך של 20,000$. החברה הגישה כנגד העובד בקשת צו מניעה זמני לשם איסור העסקתו של העובד בחברה המתחרה.

בית הדין לעבודה דחה את התביעה ופסק כי: מאחר ולא נקבע סכום פיצוי מדויק, ולאור העובדה כי סעיף הפיצוי המוסכם בהסכם העסקתו של העובד אינו מתייחס להסכם כולו אלא רק לנושא אי התחרות, ספק רב אם יש באמור בסעיף אי התחרות בהסכם כדי לחייב את העובד בפיצוי כלשהו, וזאת אף אם תוכח הפרת הסכם מצידו. כמו כן, החברה לא הוכיחה שנגרם לה נזק כלשהו עקב פעולותיו של העובד ומשכך ממילא, אין מקום להפעיל את סעיף הפיצוי המוסכם.

זאת ועוד, לא הוכח כי בידי העובד היה מצוי סוד מסחרי או כי מסר סודות אלו, וכל אשר הוכח מטעם החברה, הוא כי העובד עבר לחברה מתחרה, בסמוך למועד סיום העבודה בחברה. עצם המעבר לחברה מתחרה, אינו מהווה הפרה של הסכם העבודה, כל עוד לא הוכחו אינטרסים של החברה שנפגעו עקב המעבר, והחברה לא הוכיחה מה הנזק שנגרם לה, אם בכלל, עקב המעבר של הנתבע לחברה מתחרה.

משכך קבע בית הדין כי ללא הוכחות פגיעה באינטרס לגיטימי של החברה, הרי שההתחייבות שנקבעה בהסכם העבודה, אינה מצמיחה זכות תביעה לחברה, ודאי שלא לסכומים הנתבעים על ידה בכתב התביעה.

לפיכך,  פסק בית הדין כי יש לדחות את התביעה, וכי על החברה לשלם לעובד הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪.

{ניתן ביום 11.5.11}