האם החלטת הממונה על עבודת נשים לפיה ניתן היתר לפיטורי עובדת בהיריון התקבלה בסבירות?

ס"ע 12417-09 אביטל מלכא נ' צוברי אסף ואח'

המדובר בערעור על החלטת הממונה על חוק עבודת הנשים ליתן היתר בדיעבד, למן יום הגשת הבקשה להיתר, לפיטוריה של המערערת, אשר הועסקה עד לפיטוריה כמוכרת בחנות בגדים ברחובות, שהיא חברה בבעלותו ובהפעלתו של המשיב. המערערת טענה כי פוטרה שלא כדין, במועד בו ידע המשיב על דבר היותה בהריון.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את הערעור וקבע כי: בהתאם לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 קיים איסור על מעביד לפטר אישה בהריון, אלא בהיתר מאת שר העבודה. השר האציל סמכותו זו לממונה על חוק עבודת נשים. בסעיף 9 לחוק עבודת נשים קובע כי לא יותרו פיטורי אשה בהריון, אם הם, לדעת השר, בקשר להריון. מכאן, שכאשר נמצא קשר בין פיטורי העובדת לבין הריונה, אין הממונה רשאית לתת היתר לפיטוריה. כאשר לא נמצא קשר כזה, רשאית הממונה, אך לא חייבת, להתיר את הפיטורים. במקרה שכזה רשאית הממונה לקבוע, במגבלות סמכותה הקבועות בחוק, את המועד בו יכנס ההיתר לתוקף.

בעניין זה נקבע כי הבדיקה שקיימה הממונה הייתה מקיפה ושיטתית. אין זה מתפקידו של בית הדין כערכאת ערעור להיכנס לבחינה כה מקיפה של מסכת הראיות שהובילה להחלטה ולהתוות את הדרך המדויקת שבה היה צריך הליך הבדיקה להתבצע על ידי הממונה. עוד קבע בית הדין כי מסקנותיה של הממונה נראות בהחלט סבירות, כך שאין בסיס לנטען בערעור לפיו הן נגועות במובהק בחוסר סבירות קיצוני. כך באשר לעצם ההחלטה להתיר את הפיטורים, וכך אף באשר להחלטה להתירם בדיעבד החל מיום הגשת הבקשה, ולא מיום מתן ההחלטה.

{ניתן ביום 3.5.11}